מיכאל חלאק, יליד פסוטה, 1975. חי ועובד בחיפה

דיוקניו העצמיים של מיכאל חלאק מתייחסים לפוליטיקת הזהות והייצוג העצמי של צעירים פלסטינים בישראל. האפשרות לעבור או לא לעבור בחיים המודרניים, בתוך זמניות נורמלית, מבלי שיזוהו מייד כ"אחר"; האפשרות להישען על מראה פנים לא מסומנים, חסרי סימני היכר אתניים ולהיטמע בהמון מבלי להיעצר, להיבדק, להיחשף.   

בציור ללא כותרת (1), 2008, נראה האמן במעיל עור שחור וחולצת טריקו לבנה, ידו האחת אוחזת את האחרת, מצמצמת את מימדי גופו התחומים על-ידי זווית חזיתית מוקפדת. האמן נבלע ברקע הכהה והמוצל והדמות נראית כאילו היא נבלעת בחושך. ייצוג פרונטלי של דיוקן נידון לא אחת בהקשר של תצלומים משטרתיים של חשודים או נחקרים. בהקשר זה, נראה כי דמותו של האמן חסרת ייחוד, עיניו מוצלות ואינן נראות בבירור ולכן אינן יוצרות קשר עין עם הצופה. דמותו חסרת פרטים מזהים יוצאי דופן ונראה כאילו הוא משתדל להיראות טבעי ככל האפשר כדי לא למשוך תשומת לב לדמותו הנשקפת מן הציור. הסתירה בין הדקדקנות והפירוט של הריאליזם הציורי לבין מחוות הגוף יוצרת תחושה של חשיפה, אי-נוחות ומבוכה.

הרתיעה מאפשרוּת החשיפה עולה בבירור בציור ללא כותרת (2), 2008, שבו עוצם חלאק את שתי עיניו. בציור תקריב זה, נראה האמן בביתו. עצימת העיניים במרחב הביתי מייצגת עיוורון כפול, פנימי וחיצוני. העיניים מזוהות בתרבויות רבות כשערי הנשמה, עצימת עיניים מול הצופה מבטאת אפוא מחסום, מניעה, חוסר אפשרות להכיר מקרוב את דמותו של האמן. אולם עצימת העין בביתך-שלך משמעותה גם התנתקות ובדידות.

ללא כותרת (3), 2008, מבוסס על תצלום שבו נראה חלאק בכובע צמר, כשעיניו עצומות למחצה, והוא נושף הבל פה על לוח הזכוכית, שמאחוריו הוא מצולם. על בד הציור, לוח הזכוכית אינו נראה והבל הפה מטשטש את אזור הפה באווריריות. לעומת עצימת העיניים ההרמטית, טשטוש הפה עשוי להתפרש כנסיון ויזואלי להתמודד עם שאלות של השתקה, סתימת פיות והאפשרות לדבר, בצד הנכחת תהליך הנשימה ומתן ביטוי חיצוני לנשימתו של האמן ולפנימיותו.

הדיוקן העצמי של חלאק אינו עסוק בשאלה האם הדיוקן מייצג נאמנה את מראה פניו, אלא בנסיון דיאלקטי ליצור חשיפה ובד בבד חסימה. שאלת הייצוג מייצרת כאן הפגנת נוכחות ריאליסטית ובו-בזמן טשטוש מכוון. ובהקשר זה, עולה על הדעת קביעתו של מקס בקמן, "אם ברצונך ללכוד את הבלתי-נראה, עליך לחדור עמוק ככל האפשר אל תוך הנראה". אולם במקרה של חלאק נראה כי החדירה גם צופנת בחובה חרדה מפגיעה ממשית וצורך אנושי להגן על חלקת הנפש הפנימית של האמן.