- שגיאה
|
פהד חלבי, יליד מג'דל שמס, 1970. חי ועובד בתל=אביב-יפו עלא פרחאת, יליד בוקעאתה, 1977. חי ועובד בתל=אביב-יפו פהד חלבי ועלא פרחאת הם אמנים סורים שיצירתם האמנותית המשותפת מבוססת על עבודתם בעשור האחרון כפועלי בניין, שכירי יום ועובדי קבלן. עבודת הווידיאו Working day, 2009, מתארת יום עבודה באתר בנייה שבו מוקם בית-הכנסת המפואר של עולי גרוזיה באשדוד. אמני הווידיאו חלבי ופרחאת מתמחים בבניית עמודים, במסורת האדריכלית היוונית-רומית הקלאסית, בסגנון האיוני והקורניתי ובחריצה וגריעה (fluting) של העמודים בגילוף אורכי בצורת חצי עיגול. הבניין החדש, על מגן הדוד שבחזיתו, מעוטר בעמודים גבהי קומה ונראה חריג ויוצא דופן על רקע שכונות העיר אשדוד. המצלמה נעה בין עבודת הגילוף המתבצעת מעל לפיגומים העוטפים את בית-הכנסת לבין שיחת פועלי הבניין הפלסטינים המתנהלת למרגלותיו. מרכז השיחה הוא סיפורו של פועל בניין צעיר ממוצא פלסטיני עזתי שהגיע לאור יהודה בילדותו. בשיחה כנה הוא חושף את פוליטיקת הזהות המורכבת שבה הוא חי בין חבריו היהודים, חבריו הפלסטינים מישראל וחברי ילדותו בעזה, שעליהם הוא אומר: "אני מאמין שאם הייתי עכשיו בעזה, אם עדיין הייתי גר שם, רק תמונה שלי היתה מופיעה על הקיר – שהיד". לאורך השיחה, הוא מזדהה עם אנשים חפים מפשע הנפגעים הן בשדרות והן בעזה ובהם חבריו שנהרגו לא מכבר במלחמה בעזה. שיחת פועלי הבניין חושפת סלנג בעברית ובערבית, חשיפה ביוגרפית, תודעה מעמדית וביקורת אישית ופוליטית. כל אלה יוצרים יחדיו אחרוּת מורכבת, הכוללת זהות סורית-ערבית מצפון רמת הגולן, פלסטיניות בישראל ופלסטיניות בעזה, ומעלים שאלות של ניכור, הזדהות וגעגועים. בעבודתו של חלבי שנקין מלצט, 2009, נראה האמן בזמן יציקת גג הבטון של בניין בפינת הרחובות האלה במרכז תל=אביב. מנקודת התצפית שעל הגג נחשפת העיר תל=אביב-יפו על גגותיה, מרפסותיה ובנייני הקומות החדשים שלה. המצלמה נעה בין סימני המודרניות המתקדמת לעבודת הכפיים חסרת התחליף ומתמקדת בידיו של האמן האוחזות בצינור פלסטיק שבאמצעותו הוא יוצק את הבטון. תנועותיו של הצינור מזכירות ריקוד או את "ציור הפעולה" האקספרסיבי ששימש את ג'קסון פולק בציורי הטפטוף הידועים שלו. כאמן וירטואוזי, שולט חלבי בזרימת המלט, תוך שהוא מווסת אותה וממלא את הסדקים, והמלט נמרח, ניגר, נמזג ומטפטף בחושניות על מרחבי הגג כעל בד רחב מרחבים. חלבי יוצר משטח ציורי בעל אסתטיקה מונוכרומית אפורה לצד הכרה מעמדית אירונית ומפוכחת. תנועות ריקוד, לצד הכרה מעמדית אירונית, ניכרות גם בעבודת וידיאו נוספת של חלבי, אליך באהבה, 2006. בעבודה זו, נראה חלבי בלבוש בנאי כשהוא חגור בכלי עבודתו ורוקד ריקודי בטן לצלילי שירתה של הזמרת הלבנונית ננסי אג'רם. בזמן הריקוד, פושט חלבי את חולצתו במחווה המזכירה לצופה את המציאות הקיומית הפלסטינית בעשור האחרון, שבה גברים פלסטינים רבים נאלצים לחשוף את גופם בעת החצייה במחסום, העלייה לאוטובוס וכשגרת יום בעת מפגש עם כוחות הבטחון הישראליים. חלבי חושף בעבודה גוף גברי מזרחי-ערבי לנגד עיניים מערביות. הוא קורא תיגר הן על הסטריאוטיפ הרואה בגבר פלסטיני סכנה, איום בטחוני ושעון מתקתק, והן על הסטריאוטיפ האוריינטלי של ריקוד הבטן כריקוד נשי מזרחי זול, כשהוא מחולל בחושניות ובהנאה בתנועות גוף הממשיכות מסורת ארוכת שנים של ריקוד ערבי-מזרחי. |
